עליתם במשקל?? זה לא בגלל ארוחת החג...

עולים במשקל? זה לא בגלל ארוחת החג... זה בגלל מה שקורה אחר כך, ולמשך זמן.

חגים, ובפרט תקופת פסח (2 חגים + חול המועד + מימונה) הם זמנים מאתגרים מבחינה תזונתית. שבירת שגרה משמעותית, הרבה ימים בבית, ארוחות משפחתיות...

ומה השנה?

השנה, האתגר השנתי הזה של פסח מתגמד לעומת התקופה שהתחילה לה לפני כחודש, שהכניסה את רובנו לשגרה ביתית מתמשכת עם הרבה זמן פנוי והרבה לחצים.

אז נכון, ארוחות החג הן לא האתגר הגדול ביותר שעומד בפנינו השנה, אך בכל זאת שווה להתייחס להתנהלות התזונתית המתאימה בתקופה זו - קורונה + חג (ראשון+שני+מימונה מצומצמת...).

אחת מסוגי השאלות הנפוצות ביותר שאני מקבלת כדיאטנית קלינית ממטופלים שרק התחילו איתי תהליך גופני היא "שוקולד מותר או אסור?", "לחם מותר או אסור?"

התשובה כמעט תמיד מתחילה באופן דומה, והיא שאין "מותר" ו"אסור". ארוחה אחת, כמו גם חטיף שוקולד אחד או פרוסת לחם (ואפילו 4!) לא יעצרו או יהרסו תהליך שלם. יש אפילו מי שבתוך תהליך גופני, אפילו כזה של ירידה במשקל, משלבים מאכלים כאלו ומתקדמים יופי.

וכך גם לגבי ארוחת חג - ארוחה אחת לא תהרוס תהליך שלם ומתמשך.

אז איך זה יתכן? הרי אם אוכלים בעודף משמינים, לא?

מסתבר שהגוף שלנו חכם יותר ממה שאנחנו חושבים. לאורך השנים מתקבע לנו משקל יציב - setpoint, שאליו הגוף שלנו שואף לחזור בכל פעם שאנחנו "חורגים" בקלוריות שאנחנו מכניסים אליו. כלומר, אם אכלנו בעודף, הגוף ישדר לנו לאחר מכן לאכול פחות כדי לשמור על ממוצע קלורי יומי שנכון לו. בדומה לכך מתרחש גם בכיוון ההפוך - אם החסרנו ארוחה, הגוף שלנו ישדר לנו שהגיע הזמן להזין אותו שוב. העניין הוא, שאנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו כדי לאכול לפי הדרישה האמיתית שלו, ולא לפי אירועים חיצונים ורגשות שמתעוררים. וכאשר אנחנו לא מקשיבים לגוף שלנו, ולאורך זמן רב אוכלים בעודף - עולים במשקל.

כלומר, אם ניתן לתקופת לחץ, או לרגשות לחץ ותסכול להשתלט לנו על היכולת שלנו להקשיב לגוף ולבצע בחירות תזונתיות, נאכל בעודף לאורך זמן ולנעלה במשקל. דרך אגב, העניין הזה נכון גם לגבי תהליכי הרזייה - אם לא נכנע בכל פעם לדרישה של הגוף לאכול יותר, דרישה שעולה מתוך אותו מנגנון setpoint שמנסה להחזיק אותנו במשקל יציב, נצליח לרדת במשקל לאורך זמן. וככל שנתמיד בכך במשך זמן, נצליח לשנות את המשקל היציב למשקל נמוך יותר ואפילו לשמר אותו כך.

השמנה שאנחנו רואים לאחר חג או בתקופת חגים נובעת משרשרת של החלטות תזונתיות בעייתיות, ולא מאחת שניתן להצביע עליה. בהרבה מקרים שרשרת ההחלטות האלה אכן מתחילה ביום החג - ולא בהכרח רק בארוחה עצמה. ואסביר:

מכירים את זה שמתכוננים כל כך לארוחת חג, כך שלא אוכלים שום דבר במשך כל אותו היום? כדי "לשמור מקום" או כדי "לאפשר לעצמנו יותר בערב"? אז כבר כאן, בהחלטה הזו בבוקר, אנחנו מקשים על עצמנו וחורצים את הגורל של הימים הבאים, לגורל של אכילה בעייתית. זאת מפני שדפוס אכילה כזה, של הימנעות מאוכל במשך שעות רבות לפני ארוחה שופעת, מוביל לאכילה בלתי נשלטת ועודפת בארוחה. ערב שכזה לעיתים יוביל לרגשות אשם ביום שלמחרת, ומכאן להמשך אכילה בלתי נשלטת, רגשות אשם בשנית... וכך הלאה.

מצרפת לכאן את "מעגל הדיאטות האכזרי שלי"

בטוחה שרבים מכם יתחברו אליו - בהקשר של החג ובכלל:

לכן זכרו!

ארוחה אחת, ואפילו יום שלם במהלך תקופת הסגר, לא תשבש תהליך שלם וארוך טווח שאתם בו. זוהי שרשרת החלטות שגויות שיכולות להוביל להשמנה משמעותית וקושי לחזור לשגרה תזונתית מאוזנת לאחר מכן.

יתכן וחלק מההחלטות האלו נובעות ממקום של חוסר ידע,

אך לרוב מדובר בהחלטות המונעות מרגשות לא נעימים המציפים רבים מאיתנו בתקופה זו.

אני כאן, דיאטנית קלינית מוסמכת המתמחה באכילה רגשית, כדי ללוות אתכם בתקופה הזו כך שכשהיא תסתיים תהיו בנקודה הטובה ביותר שתוכלו להמשיך ממנה הלאה! ללמוד כיצד להתנהל תזונתית בתקופה לחוצה קיצונית כזו, ולכן גם בתקופות לחוצות אחרות בחיים.

זה אפשרי!